רש"י על ויקרא כ״ד:ט״ז

« רש"י על ויקרא כ״ד:ט״ו רש"י על ויקרא כ״ד:י״ז »

16 רש"י על במדבר פתח ↗

קבה לי. זוֹ קָשָׁה מֵאָרָה לִּי, שֶׁהוּא נוֹקֵב וּמְפָרֵשׁ שם:

16 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ונקב שם... ד"ה ונקב. אין משום סתירה בדברי רש"י, אלא בראשון הוא מבאר את העניין, דהיינו אופן עשיית העבירה, ואילו בשני - את המילה עצמה, וכפי שהוא רגיל לעשות. פ' אמור תש"ן

17 משכיל לדוד פתח ↗

ואיש כי יכה לפי שנאמר וכו׳. כל זה כבר כתבו רבינו בפרשת משפטים על פ׳ מכה איש. ולא ידענא הואיל והדר לפרושי הכא אמאי לא מסיים בה הכא נמי כמו התם דאילו נאמר מכה איש ה״א אפילו קטן שהרג קמ״ל ואיש כי יכה:

17 רמב"ן על שמות פתח ↗

אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח אָמַר "אוֹ" שֶׁהוּא מוֹסִיף, וְשִׁעוּרוֹ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח מִשְׁפָּט אֶחָד לָהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָּבֹא בִּמְקוֹם אִם הרד"ק בספר השרשים שרש או, וכ"כ רש"י בויקרא ד כג. וְכֵן "אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה" ויקרא ה ב, "אוֹ עָשִׂיתִי בְנַפְשִׁי שֶׁקֶר" שמואל ב י"ח:י"ג, "אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא" שמות כ"א:ל"ו, וְכֵן רַבִּים לְדַעְתָּם. וְכֻלָּם עֵדֵי שֶׁקֶר, תַּשְׂכִּיל בָּהֶם בִּמְקוֹמָם:וְהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְפָרֵט מִשְׁפַּט הַקְּטַנִּים, עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל ב"ק מד בַּעֲבוּר כִּי הֻצְרַךְ לְמַעְלָה שמות כ"א:כ"ט לוֹמַר אִישׁ אוֹ אִשָּׁה לְלַמֵּד שֶׁהִשְׁוָה אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל נְזָקִים שֶׁבַּתּוֹרָה, וְיָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל אִישׁ וְאִשָּׁה גְּדוֹלִים, ת"ל אוֹ בֵן יִגָּח לְחַיֵּב עַל הַקְּטַנִּים כַּגְּדוֹלִים, וְכֵן עָשָׂה הַכָּתוּב בְּ"וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם" ויקרא כד יז כמ"ש רַשִׁ"י שם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט בַּעֲבוּר שֶׁהַשּׁוֹר הַמֵּמִית אָדָם גָּדוֹל הוּא רַע מְאֹד, כְּדֹב שַׁכּוּל בַּמִּדְבָּר, וְאִם הוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, הִנֵּה פָּשַׁע פְּשִׁיעָה גְּדוֹלָה וְרָאוּי שֶׁיִּתְחַיֵּב מִיתָה וְכֹפֶר, אֲבָל הַמֵּמִית אֶת הַקְּטַנִּים אֵינוֹ רַע כָּל כָּךְ, וְדֶרֶךְ רֹב הַשְּׁוָרִים שֶׁלֹּא יִירְאוּ מֵהֶם, וְיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב בְּעָלָיו, וּלְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב כִּי כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ:

16 ונקב שם. אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם, וְלֹא הַמְקַלֵּל בְּכִנוּי סנהדרין נ"ו:

17 ונקב. לְשׁוֹן קְלָלָה כְּמוֹ במדבר כ"ג "מָה אֶקֹּב" סנהדרין נ"ו:

16 משכיל לדוד פתח ↗

ונוקב וכו׳ עד שיפרש וכו׳. משמע מדבריו דר״ל דוקא שם המיוחד ככתבו אבל הרמב״ם בפ׳ הנזכר כתב דחייב אף על שם אדנות וע״ש בכ״מ:

16 מזרחי פתח ↗

ונוקב לשון קללה כמו מה אקוב. כי הוא סבר אקוב על משקל אפול שהוא אנפול והנו"ן מובלע בדגש ואע"פ שפי' והנוק' אינו חייב עד שיפרש את השם ולא המקלל בכנוי וכן פי' למעלה ויקב כתרגומו ופי' שנקב שם המיוחד וגדף מ"מ לשון קללה הוא אלא שהי' קללה מפורשת וכן כתב הרד"ק בשורש נקב ונוקב שם יי' כלומר מפרשו ומקלל:

17 רש"י על שמות פתח ↗

מכה איש ומת. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם ויקרא כ"ד, שׁוֹמֵעַ אֲנִי הַכָּאָה בְלֹא מִיתָה, תַּלְמוּד לוֹמַר מַכֵּה אִישׁ וָמֵת – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּהַכָּאָה שֶׁל מִיתָה; וְאִם נֶאֱמַר מַכֵּה אִישׁ וְלֹא נֶאֱמַר וְאִישׁ כִּי יַכֶּה, הָיִיתִי אוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּה אִישׁ, הִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן מִנַּיִן? תַּ"לֹ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם – אֲפִלּוּ קָטָן וַאֲפִלּוּ אִשָּׁה; וְעוֹד, אִלּוּ נֶאֱמַר מַכֵּה אִישׁ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ קָטָן שֶׁהִכָּה וְהָרַג יְהֵא חַיָּב, תַּ"לֹ וְאִישׁ כִּי יַכֶּה, וְלֹא קָטָן שֶׁהִכָּה; וְעוֹד כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם אֲפִלּוּ נְפָלִים בְּמַשְׁמָע, תַּ"לֹ מַכֵּה אִישׁ, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּה בֶן קַיָּמָא הָרָאוּי לִהְיוֹת אִישׁ מכילתא:

« רש"י על ויקרא כ״ד:ט״ו רש"י על ויקרא כ״ד:י״ז »